דיאטנית קלינית נושאים

צליאק (דגנת), אלרגיה לחיטה, רגישות לגלוטן – מה ההבדל

הקדמה: החיטה היא אחד הדגניים הנפוצים בעולם ומשמשת כמרכיב חשוב בתעשיית המזון. במרכיב הבעיתי בחיטה הוא הגלוטן המצוי גם בדגנים נוספים (שיפון, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל).
בשנים האחרונות קימת מודעות לתופעות הקשורות לגלוטן שאינם קשורות לצליאק (דגנת) בין התופעות המוזכרות אלרגיה לחיטה ורגישות לגלוטן. אפרט את ההבדלים ביניהם
מחלת צליאק (דגנת): 
מחלה אוטואימונית הנגרמת בעקבות תגובה חיסונית לגלוטן באנשים עם נטייה גנטית לפתח אותה. אנשים עם צליאק מגיבים לקבוצת חלבונים שמרכיבים את הגלוטן הנמצאים חוץ מחיטה בשיפון, שעורה ,שיבולת שועל וכוסמין .
זוהי אחת המחלות ששינתה את פניה בשנים האחרונות , לא נראה ילד עם בטן תפוחה עם שלשולים שלא גדל, נראה (גם בגילאים מבוגרים יותר) תופעות כמו :  הקאות חוזרות ללא הסבר, אנמיה על רקע חוסר ברזל שלא מגיבה לטיפול, קומה נמוכה , תופעות מחוץ למערכת העיכול כמו בעיות עוריות, פגיעה באמייל של השן ועוד.
אכילת הגלוטן חושפת את המעיים לתגובה אוטואימונית: הגוף תוקף את רקמותיו, בראש ובראשונה - את רקמת המעי הדק. המחלה גורמת לצלקות ולניוון סיסי המעי.
תפקיד סיסי המעי להגדיל את שטח הפנים של המעי כדי לשפר את יעילות ספיגת החומרים המזינים ולכן פגיעה בהם עלולה להוביל לחסרים תזונתיים.
אבחון יכול להיות בכל גיל.
הטיפול היחיד הקיים היום הוא תזונתי: הימנעות מגלוטן לכל החיים יש להיזהר מזיהום משני ( כמו שימוש בכלים שבושלו או נאפו בהם מזונות עם גלוטן , מריחת ממרח על לחם עם גלוטן או ללא גלוטן עם אותו סכין באותו זמן ועוד).
אלרגיה לחיטה:
אלרגיה לחיטה מוגדרת כתגובה חיסונית  לחלבוני החיטה .
האלרגיה נפוצה יותר בשנות החיים הראשונות, בגילאי 3-5 שנים ופחות נצפית במבוגרים. בדרך כלל יופיע עם אלרגיות גם לעוד מזונות.
האלרגיה יכולה לערב את העור במער' העיכול או במערכת הנשימה.
האבחנה נעשה בתבחין עורי ומדידת נוגדנים ספציפיים בדם.
הוצאת החיטה מהתפריט תמנע את האלרגיה.
דיאטה זו פחות נוקשה מהדיאטה נטולת הגלוטן.היות והאלרגיה רק לחלבונים הנמצאים בחיטה כך ששיפון שעורה שיבולת שועל מותרים לאכילה. 
במקרה של תגובה, יש לטפל כמו שמטפלים בתגובה אלרגית , מאחר שהחשיפה לחלבוני החיטה עלולה לגרום לתגובה של מערכת הנשימה, נחשבת אלרגיה זו למסכנת חיים כתוצאה מחשיפה לחיטה.
רגישות לגלוטן :
חוץ ממחלת הצליאק ואלרגיה לחיטה יש מקרים שהתגובה לגלוטן אינה אוטואימונית ואינה אלרגיה ומוגדרת כרגישות לגלוטן.
אנשים הרגישים לגלוטן יכולים לפתח תופעות הדומות לאלה של חולי צליאק אך התופעות האלה לא גורמות נזק למעי .
האבחון בדרך השלילה (הוצאת גלוטן מהתפריט היומי ומעקב אחר סימפטומים), כיום אין עדיין בדיקות דם שיתנו אסמכתא לרגישות לגלוטן.
הטיפול : העלמות הסימפטומים לאחר הוצאת הגלוטן מהדיאטה.

מדוע חשוב לדעת את ההבדל בין צליאק, אלרגיה לחיטה ורגישות לגלוטן ?
אף שהטיפול ב- 3 המצבים זהה וכרוך בהוצאת החיטה ו/או הגלוטן מהדיאטה יש להבדיל בין המצבים מהסיבות הבאות :
1. חסרים תזונתיים : הצליאק יש נזק לרירית המעי והחולים נמצאים בסיכון לפתח חסרים תזונתיים (תת ספיגה ) היכולים להוביל לאנמיה מחוסר ברזל , אוסטיאופורוזיס (ספיגה לקויה של סידן) ועוד. באלרגיה ורגישות לא צפויות בעיות תת ספיגה או חסרים תזונתיים.
2. בעיות גדילה :יכולה להיות ההסתמנות היחידה של צליאק ,לא אופיינית במצבים האחרים.
3. בחולי צליאק קיימת  אפשרות להתפתחות מחלות  אוטואימוניות  נוספות - סיכון גבוה יותר לסכרת סוג 1 דלקת בבלוטת התריס ועוד. אלרגיה לחיטה ורגישות לגלוטן אינם מחלות אוטואימוניות.
4. חולי צליאק נמצאים בסיכון גבוה יותר לממאירות במעי. 
5. סיכון משפחתי- קרובי משפחה של חולי צליאק הינם בעלי סיכוי מוגבר לחלות במחלה.
לסיכום
בשלושת המקרים דיאטה נטולת גלוטן מועילה אך אלו אינם אותם מצבים קליניים.
דיאטה נטולת גלוטן לחולי צליאק הינה קשה מאוד, אך כיום זהו הטיפול. לכן יש ליישם על פי הנחיות הרופא/דיאטנית , חשוב להתייחס גם למצבים שלא ממש אוכלים גלוטן אבל יש חשש שהאוכל "הזדהם" בגלוטן (אי קריאה מדוקדקת של תוויות מזון, שימוש באותו טוסטר ללחם רגיל וללחם ללא גלוטן ועוד) יישום של ההנחיות ימנע חסרים תזונתיים (חשוב בעיקר בילדים) ומחלות מעי נוספות.
אלרגיה לחיטה בדרך כלל יכולה לעבור לאחר גיל 5 אבל מי שאלרגי לחיטה ונחשף אליה יכול להיות בסכנת בריאותית מידית.
רגישות לגלוטן מושג חדש יחסית, חשיפה לגלוטן לא תגרום לנזק בריאותי אך הימנעות יכולה להקל על תופעות של נפיחות בטנית, גזים וכו' ובמקרה זה גם צריכת גלוטן במינון נמוך יותר יכולה לעזור (אך לפני הימנעות מגלוטן יש לוודא שנשלל צליאק).